In the six films we made together until today, we had the opportunity to travel around the world in search of a perfect story or a unique character. In Queen of Jerusalem, we found the closest match. A mother and mother-in-law, an archaeologist with a worldwide reputation. An 85-year-old multi-faceted woman, intellectually complex, hiding an entire world in her drawers. We wanted to conduct an archaeological excavation into her life and found ourselves digging into her house and the secrets she concealed. We thought we would chase her through archaeological sites across the country, but instead, we found ourselves delving deep into one place. Layer after layer, we excavated her world, finding fears, anger, compassion, and ultimately love. The longest journey we have ever undertaken was within the world closest to us. We learned a lot about what a person hides in the drawers of their life and what they pass on to their children. When we reached the editing room, we felt the spirit of Sigmund Freud hovering above us, demanding that we dig deep into the materials we filmed so that we could edit them with ruthless love. And so, we did. She came from Vienna as a young girl and brought with her to Jerusalem a kind of Austrian stubbornness, but also integrity and respect for the creative process that guided us throughout the entire film.
דורון חלוץ הארץ
דני דותן נוגע בשכבות הכי עמוקות בסרט שעשה על אמו הארכיאולוגית כלת פרס ישראל, פרופ' טרודה דותן
דני דותן, האיש שהמציא את השינקינאיות, חופר בהיסטוריה המשפחתית שלו בסרט תיעודי על אמו הארכיאולוגית כלת פרס ישראל, פרופ' טרודה דותן. אחרי יותר מחמישים שנה, הוא מצפה לבקשת סליחה מהאישה הגדולה-קטנה שהזניחה אותו, ואפילו הכריחה אותו לקבור את המוצצים. אז איך הסתיימה החפירה האישית?
"הרעיון לעשות סרט על אמא של דני תמיד היה ברקע", אומרת מבורך. "היא דמות כזאת גדולה מהחיים, מיתולוגיה ירושלמית, מדליקה ומגניבה, שותה אוזו עם החבר'ה". במקור ביקשו דותן ומבורך לתעד את האם מתרוצצת בחפירות ברחבי הארץ. "רצינו לנצל את זה שהיא קפיצית כזאת ולעשות הרבה צילומי חוץ, לנדוד איתה באתרים ארכיאולוגיים", אומר דותן… התוכניות השתבשו כמה חודשים לאחר תחילת הצילומים: הפרופסורית הקומפקטית ("על גבול הגמדות", לדברי בנה) שברה את רצפת האגן כשנפלה, והוחשה לניתוח. כשחזרה לביתה ניצל דותן את ניידותה המוגבלת כדי להעביר לשם את מוקד החפירות, והחל לחטט בחפציה ודרכם – בזיכרונות הפרטיים – כפי שרצה תמיד לעשות, אך לא העז… כארכיאולוגית, מסביר דותן, אמו חושפת שכבות קדומות, אבל גם שומרת ומקטלגת כל דבר, בהנחה שיום אחד יהיה לזה שימוש. כך, למשל, הוא מצא בזמן הנבירה קווצות שיער מראשיהן של חברות שהיו לו בימי התיכון. "הן היו חותכות ונותנות לי", הוא אומר, "וכנראה כשפינו את החדר שלי היא אמרה: אלה דברים של דני, נשים במגירה של דני. לקחנו את אמא שלי כדמות היסטורית, כמו שעשינו עם קדישמן ואריס סאן (בסרטים קודמים שלהם), ונפלנו למעין דרמה תיעודית. אמא שלי היא מעין פרעונית שומרת סוד, אבל היא מאוד אדם של חפצים, אז ידענו שנוכל לפצח אותה דרך החפצים. כדי להיכנס לסודות, התייחסנו לבית כאל תל ארכיאולוגי".
קרא עוד
מאיר שניצר מעריב
שומרת החותם
מלכת ירושלים נבון ומלא קסם… מלכת ירושלים מהווה דוגמה משובחת לסרט אישי המניח בצד את ההתבכיינות המקובלת בסוגת סרטים זו, לטובת צלילה מבוקרת אל עבר מרובד במוקשים. והתוצאות כמה מפתיע, דווקא אופטימיות.
יעל שוב טיים אאוט
באמא שלו
"כשאנשים עושים סרטים על ההורים שלהם – ונדמה שמספרם הולך ומתרבה מיום ליום – התוצאה יכולה להיות – קנטרנית מתפנקת, אקסהיביציוניסטית בכינית מציצנית נצלנית או סתם מיותרת. ואני יכולה לחשוב על שלל סרטים כאלה. זה לא המקרה של מלכת ירושלים סרטם היפה והמרגש של בני הזוג דליה מבורך ודני דותן על אמו של דותן הארכיאולוגית טרודה דותן."
