בשנות השמונים הקליק הייתה להקת פאנק/ גל חדש מצליחה ששרה בעברית מסרים אנטי חברתיים, ופוליטיים. אחרי שני אלבומים שנחשבים לאלבומי מופת בתרבות הנגד הישראלית, עם שירים כמו, "אמא אני לא רוצה להיגמל ", "אל תדליקו לי נר" ו"אינקובטור" הקליק התפרקה. שלושים שנה אחרי, כשהם בני 57 , הקליק נפגשים כדי להתחיל מסע אחרון משותף, לעשות ביחד עוד דבר אחד לפני שיהיה מאוחר מידי. בסרט הקליק האחרון, מוצא את עצמו דני דותן במאי הסרט וסולן הקליק, יוצר ונאבק לאורך שנתיים עם מי שהיו החברים שלו ללהקה המיתולוגית שהתפרקה ב 1984. הוא רוצה לחזור לבמה ,למחאה, שנטש אז, אבל מה הסיכוי של מי שהיו בני עשרים ומשהו והיום הם בני חמישים ומשהו להחיות את המוזיקה שלהם, לעשות דבר אמיתי? הסרט עוקב אחרי הלידה מחדש של הקליק כשהעבר לא מפסיק לפרוץ פנימה, לחבל ולייאש. זה סרט על חברות ומוזיקה, על ניסיון לסגור מעגל. הקליק האחרון חושף את עוצמת השירים והיחסים החד פעמיים שנוצרו בין חברי הלהקה, את התקוות ואת התרסקות החלום, את הקונפליקטים ותחושת ההחמצה של מי שהיו מורדים צעירים שהרסו את מה שהיה להם, ויודעים שזאת ההזדמנות האחרונה שלהם, שזה הקליק האחרון.
תסריט בימויוהפקה דליה מבורך דני דותן צילום איציק פורטל עורך מוריס בן-מיור מוזיקה אלי אברמוב הקליק דני דותן אלי אברמוב ז'אן ז'אק גולדברג, עובד אפרת עודד פרח. מקליט עידן שמש עיצוב פסקול יוסי אפלבאום עריכת אונליין יואב רז עיצוב כרזה לני דותן הפקה אליל תקשורת הופק עבור הוט 8 בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
"הקליק האחרון": המסע האנטי נוסטלגי של דני דותן
גילי איזיקוביץ, הארץ 2013
בתחושה של החמצה, ובלי שמץ של נוסטלגיה, מתעד הסרט “הקליק האחרון”, שיוקרן בבכורה בפסטיבל חיפה, את האיחוד העכשווי של להקת המחאה המיתולוגית משנות ה-80. גם אחרי 30 שנה, דני דותן לא מתכוון לעשות נעים לאף אחד
לדני דותן יש משאלה בעלת נופך היסטורי: יום אחד, הוא מביע תקווה במטבח ביתו, בעוד מאות או אלפי שנים, יכניס מישהו את היד לאיזה בור או קבר וימצא עותק של "הקליק האחרון", הסרט שהוא וזוגתו, דליה מבורך, יצרו ביחד על איחוד “הקליק”. אחרי הכל, אם לא בשביל הדורות הבאים, למה לתעד כל רגע של קרחות וכרסים בחדרי חזרות?
"כשהתעוררה האפשרות שיהיה איחוד, היה ברור שנצלם", מעידה מבורך, "היה ברור שהמצלמה שם. הדבר הזה שקורה היה חזק מדי, היסטורי לחיים שלנו במידה כזאת שאי אפשר להתעלם ממנו".
הקליק היא הלהקה של דני. איך זה לעשות סרט מקרוב כל כך. הסרטים שלנו בגדול הם תמיד בעלי שלוש שכבות. הראשונה היא שכבת היצירה, השנייה היא הקשר לישראל, לתרבות והמציאות הישראלית והשלישית היא הסיפור האישי של הכוכבים של הסרט. קליק האחרון הוא כנראה הסרט הכי אינטימי שלנו. הוא נוצר ברובו בחדר חזרות ברחוב שונצינו. יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע. לאורך שנתיים הגענו לחדר שם עבדה להקת הקליק על האלבום החדש שלה – אני לא בפסקול. כך בתוך מוזיקת פאנק/ גל חדש ישראלי שמאפיין את הלהקה למדנו להכיר ולתווך לצופים את מי שחשבנו שאנחנו מכירים מאז ומתמיד. שלושים שנה אחרי אלבום האולפן הקודם אנחנו נמצאים עם הלהקה שדני הוא הסולן שלה. דליה עוד צילמה הופעה של הקליק במועדון ב1988. איך זה להיות גם יוצרים של סרט על להקה כשדני הוא גם הזמר וכותב המילים של הלהקה וגם הבמאי השותף של הסרט. אנחנו מסכימים לא לעשות הנחות, לא לצלם סרט מתוק אלא את המציאות. מציאות של גברים מבוגרים, די קשוחים מהחיים , לעיתים קרובות עצבניים שכותבים שירים בסגנון פרטי, ביקורתי, לוחמני. להקה שהמבקרים לאורך השנים אוהבים, שתמיד מעוררת סקרנות תקשורתית, להקת מחאה/ תרבות נגד. איך לעשות סרט כזה בלי לגלוש למחוזות סנטימנטליים שיהפכו את הפאנק לקיטש. זה האתגר הגדול שלנו. המתופף של הקליק ז'אק כבר מת. הספקנו לבקר אותו רגע לפני המוות במרסי. המצלמה הביתית שהבאנו איתנו קלטה את הסיפור העצוב של מי שלא יוכל כבר לעשות עם הקליק עוד אלבום. את האלבום הם עושים עם עודד מתופף מחליף. שונה כל כך. אחרי שגמרנו ליצור את הסרט ורגע אחרי שהאלבום יצא לאור גם אלי חבר הנעורים של דני, המלחין של כל שירי הקליק, מת. קראנו לסרט הקליק האחרון. הבנו שתעדנו את הסוף של להקה שהקשר בין החברים בה, השונים כל כך אחד מהשני, קשר מוזר, לא מוסבר, בנוי על קסם או אולי כישוף אפל שנוצר מהחיבור בין מי שכנראה לא היו מתחברים לעולם אלמלא השירים.
עיתונות
"הקליק האחרון": המסע האנטי נוסטלגי של דני דותן
בתחושה של החמצה, ובלי שמץ של נוסטלגיה, מתעד הסרט “הקליק האחרון”, שיוקרן בבכורה בפסטיבל חיפה, את האיחוד העכשווי של להקת המחאה המיתולוגית משנות ה-80. גם אחרי 30 שנה, דני דותן לא מתכוון לעשות נעים לאף אחד
גילי איזיקוביץ
17 בספטמבר 2013
לדני דותן יש משאלה בעלת נופך היסטורי: יום אחד, הוא מביע תקווה במטבח ביתו, בעוד מאות או אלפי שנים, יכניס מישהו את היד לאיזה בור או קבר וימצא עותק של "הקליק האחרון", הסרט שהוא וזוגתו, דליה מבורך, יצרו ביחד על איחוד “הקליק”. אחרי הכל, אם לא בשביל הדורות הבאים, למה לתעד כל רגע של קרחות וכרסים בחדרי חזרות?
"כשהתעוררה האפשרות שיהיה איחוד, היה ברור שנצלם", מעידה מבורך, "היה ברור שהמצלמה שם. הדבר הזה שקורה היה חזק מדי, היסטורי לחיים שלנו במידה כזאת שאי אפשר להתעלם ממנו".
