רינת אבולעפיה גלובס
אין הבדל בין כבשה לאמנות
במשך שלוש שנים עקבו בני הזוג דני דותן ודליה מבורך אחרי האמן מנשה קדישמן. בכל פעם שהם רבו, הם ידעו שהסרט מתקדם. התוצאה המרגשת, "הכבשה הכחולה", תשודר במוצ"ש בערוץ 8 .
מנשה קדישמן הפסל, הצייר וחתן פרס ישראל, הוא בעצם כבשה ענקית, בן דמותה של יצירתו האובססיבית. רגע אחרי השוק האוחז בך ברגעים הראשונים של הסרט, כשדמותו הענקית מזעזעת את גבולות הפריים ומחשבת להתפקע אל מחוץ לגבולותיו, הוא מצליח לכייס את ליבך בקלות, עד שלא נותר לך אלא להתאהב בו. בסצנת הפתיחה, בבוקר, במיטתו, בינות לעשרות שקיות הנייר, הניילון, הדובונים והבובות המגובבות סביבו ועוטפות אותו, מתעוררת תופעת קדישמן, ואומרת לנו בפשטות : "הנה, כזה אני. קחו אותי, אני מקבל את עצמי כמו שאני, אז גם אתם תקבלו". הוא אנושי ומוכשר, מצחיק ותמים חכם, ילדותי וכריזמטי- כוכב קולנוע אמיתי. וכמו כוכב קולנוע אמיתי הוא גם הצליח לעצבן ולמרוט את עצביהם של במאי הסרט דני דותן ודליה מבורך, שהעבירו איתו בתהליך עשיית הסרט שלוש שנים ארוכות של תהפוכות ולא מעט גחמות של כוכב – ועדיין הם אוהבים אותו.
קרא עוד
רענן שקד YNET
תרכיז קדישמן: "הכבשה הכחולה"
"הכבשה הכחולה" לא התיימר להביא יותר מאשר תרכיז קדישמן, והפך לקסם בזכות קסמו הגדול של האיש. רגע השיא היה הסיור בבית המוזנח והמתפורר שבו גדל, כשבפרץ יצירתיות פתאומי מתחיל קדישמן לצייר על הקירות החשופים את אחותו ואמו, את עצמו, את כלי המטבח. זה רגע פיוטי מאוד, קולנועי לגמרי, שנותן באחת חיים חדשים לקירות מתים, ומעביר היטב את התמימות, הילדותיות והקסם שקדישמן מצליח לשמר. למרות איומיו המזדמנים של קדישמן "לפתוח את הפה" על עולם האמנות המושחת, הסרט לא מתפתה לכיוון הנשכני הזה, ונותר בטריטוריה הרגשית-אמנותית. זו בחירה נכונה; גם אם "הכבשה הכחולה" הצריך קצת סבלנות, המאמץ היה שווה רק כדי להתאהב בקדישמן מחדש ולהגיע לסצנת הסיום הפסטורלית עם המשפחה על הגג, מהיפות שנראו כאן.
הבלוג של מובי דיסקברי – סרטי איכות
קדישמן, צייר לי כבשה
"בסרט הכבשה הכחולה עולה דמות בעלת ישירות כובשת, של אדם אינטליגנטי וחושב אך לא מתחכם עם צוות היוצרים או עם סביבתו.
קדישמן הוא אמן טוטאלי. האמנות קיימת בכל מקום בחייו, הוא נמצא בתוכה כשם שהיא בתוכו. אין כל הפרדה בין היצירה לבין האיש. אין גם פוזות וניסוחים קשים להבנה על אבסטרקט ודימויים עמוסי מילים לועזיות או עברית שאיש אינו משתמש בה. יש אותנטיות של אדם, שחי ומדמיין ללא הפסקה ומתאר בפשטות את מה שהוא חושב ומרגיש. זו דמות כובשת מסך, בעלת עוצמה, דמות שכל במאי חולם עליה לסרט תעודה. בז'רגון המקצועי אנשים כאלה מכונים "חורכי מסך" החשיפה הפיזית של קדישמן אינה פשוטה לעיכול בתחילה. אחר כך מקבלים שגם זו חלק מהדמות והשפה הוויזואלית של הסרט. כבר בתחילת הסרט, קדישמן מצולם ישן, על סף התעוררות. אדם ישן אינו שולט על מראהו. מה שיוצא יוצא. לקדישמן אין בעיה עם זה. הוא ישן חצי עירום וגם עם זה אין לו כל בעיה. אחר כך, בהמשך הסרט, יצולם במלתחות הבריכה, שם הוא מסתובב מעורטל עם חבריו הקשישים במפגן של ילדות משוחררת ומעוררת קנאה. אלא שאין להבין מזה שהסרט הוא מפגן מציצנות וחיפוש רייטינג. אז איך הוא לא, למרות כל מה שנאמר על החשיפה? אלוהים יודע, אבל דני דותן ודליה מבורך פשוט מצליחים לעשות זאת."
קרא עוד
